גם אופטיקאי מדופלם הולך בקיץ אל הים עם עדשות
“מיכאל, אתה חייבת ללכת להביא לי מהתיק משקפיים, הגל הזה העיף לי את העדשות מהעיניים ואני לא רואה כלום” היה המשפט האחרון שרציתי לשמוע באותו בוקר. מה שמירית חברתי לא ידעה הוא שגם אני הייתי די עיוור באותו רגע. מאז שהתחלתי ללכת עם עדשות כבר כמעט הצלחתי לשכוח שאני צריך להרכיב משקפיים- גם אני הגעתי לים באותו בוקר ושכחתי להוציא את העדשות וגם אני נותרתי עם טווח ראיה של חפרפרת שתומת עיין בעקבות הגל הגבוה. מה שהפך את המצב לנעים אף פחות היה הפאניקה המטורפת אליה נתפשה מירית, נראה כאילו הקול שלה עלה שלוש אוקטבות למעלה ואחרי שעידכנתי אותה שאני חווה את אותן בעיות אופטיקה בדיוק, היא התחילה למלמל כל מיני דברים במהירות שלא הותירה לי סיכוי להבין את הנאמר אך הנוכחות הבולטת של המילים אופטומטריסט או חנות משקפיים העבירו את המסר. לרגע, אפילו חשבתי ששמעתי אותה מפטירה איזה “שמע ישראל” קטן- עובדה שלא הסתדרה כל כך עם אישיותה הנאורה והאקדמית שבזה בדרך כלל לגילויי אמונה.
לא בלי משקפיים!
“אוקי, בואי נירגע ונתחיל לזוז לכיוון החוף, אני מקווה שבאמת יש לך זוג משקפיים ספייר בתיק כי לי אין”. לרגע לא זיהיתי את הקול הרגוע והעינייני שיצא מגרוני, כי גם אני חשתי פאניקה לא קטנה באותו זמן. תפשתי את ידה של מירית והתחלנו לצעוד בזהירות לכיוון הגוש הגדול בצבע חום בהיר שניצב במקביל לאיזור הכחול שבתוכו נמצאנו. לאורך כל הדרך המשיכה מירית לקלל את היום בו ניגשה לקנות עדשות בד בבד עם מלמול חוזר ונשנה של המשפט “גם אופטומטריסט מדופלם הולך בקיץ אל הים”. אני, שקיללתי את עצמי באותה מידה ניסיתי להגביל את דברי למספר מצומצם של מילות עידוד מתובלות בהוראות חד משמעיות לגבי הכיוון שלנו, משום מה הרגשתי כמו המבוגר האחראי ולא רציתי שמירית תדע כמה אני לחוץ.
כשהגענו סוף סוף לחוף, אחרי ויכוח קצר וקולני בדבר הכיוון שבו נמצאים התיקים שלנו משכתי את מירית בכוח והובלתי אותה אל המקום שנראה לי הכי נכון. שניינו פתחנו מייד את התיקים שלנו והתחלנו לחפש: מירית - משקפיים ואני קופסה של עדשות, שנראה לי שהשארתי בתיק. אחרי זמן שנראה כנצח שבו לא מצאנו כלום התמוטטה מירית על החול והחלה לבכות. אני, משום מה, עוד לא איבדתי תקווה- “אני בטוח שראיתי חנות משקפיים ממש קרובה, בואי ננסה למצוא אותה” המשכתי בטון הפסקני שלא ידעתי שקיים אצלי חצי שעה לפני כן.
דע מיהם חבריך – גם בלי משקפיים
למרבה ההפתעה הצלחתי למצוא חנות משקפיים של אופטומטריסט במהירות רבה. זו אמנם לא היתה החנות שאליה התכוונתי אך זה היה הדבר האחרון שעניין אותנו באותו רגע. אני רכשתי שתי קופסאות של עדשות, על כל צרה שלא תבוא ומירית שנשבעה שלעולם לא תלך עוד עם עדשות יומיות בחרה זוג משקפיים.
אחרי שהחזרתי לעצמי את יכולת הראיה נדהמתי לראות את ההבעה על פניה של מירית. זו לא היתה ההבעה כמו העובדה שלמולי ניצבה אישה זרה לחלוטין שהייתה שכובה על הרצפה ומנסה נואשות להתמודד עם גלי הצחוק ששטפו אותה. אני רק קיוויתי שהמיכאל השני, החבר של האשה שאיתה יצאתי לחפש חנות משקפיים, נראה פחות טוב ממני בבגד ים.
אני לא ממש צחקתי,
רק חשבתי איך לעזאזל אני מסביר למירית שנעלמתי לה עם מישהי אחרת