מנהל תיקים - הלך הילד, נשאר הפלא
תמיד הסתכלתי על אבא שלי כאילו יש לו סולם שמגיע עד השמיים, ממש כמו בשיר, גם כאשר הייתי כבר בן 18. תמיד נשאתי את עייני אליו. הוא נחשב למצליח ולא רק בעיניי, וידעתי זאת היטב כי תמיד כאשר אנשים שאינני מכיר ניסו לדבר איתו הם התמלאו בארשת של כבוד. אבא שלי הוא בהחלט פלא, הוא לא למד יום אחד באוניברסיטה והחל את דרכו המקצועית כאשר שימש עובד זוטר בחברה שהיא למעשה כיום בית השקעות , אך בעבר הייתה חברה ממשלתית. הוא התקדם עם השנים והפך מנהל תיקים ועם הזמן והניסיון הפך לבעליו של אותו בית השקעות.
במהלך ילדותי שמעתי כל הזמן אנשים מבקשים ממנו בלחש טיפים בנושא השקעות בשוק ההון, אבל הוא אף פעם לא נתן כך סתם טיפים, תמיד הוא ביקש מהם להגיע אל המשרד ולראות כיצד הם יכולים לפעול למען הגדלת התשואות שלהם בצורה מסודרת. כזה בונקר היה אבא שלי ואם לומר את האמת, למרות שלא הבנתי את זה אז, אני מבין את זה כיום.
מאחר ותמיד רציתי להיות כמו אבא שלי, סיימתי את התואר הראשון בכלכלה שנתיים לאחר הצבא וחלמתי שהוא יבקש ממני להצטרך אליו אל אותו בית השקעות שהוא מנהל. אבל שמרתי בסוד את העובדה שאני חולם להצטרף אליו. מצאתי עבודה די במהירות ובתוך שנה הפכתי מנהל תיקים בחברה המתחרה בחברתו של אבי. חשבתי שזה יעורר אותו לפעולה, לקרוא לי לבוא אליו ולהיות אצלו לפחות מנהל תיק השקעות אחד. אבל לא. לא קרה שום דבר. הוא אמנם פרגן לי מאוד ודיברנו שעות ארוכות על ניהול השקעות בשוק ההון. אך לא שמעתי ממנו כלום…בנוגע למעבר אליו.
בית השקעות קטן – תחרות גדולה
הימים נקפו וגם החודשים, החודשים הפכו לשנים ואני כבר קודמתי בחברה המתחרה לדרגה ניהולית. זה היה אמנם בית השקעות קטן יחסית אבל עם הזמן הפכנו לבית השקעות בינוני ואט אט התחלנו להוות תחרות משמעותית עבור החברה של אבא שלי. להגיד לכם שהייתי שמח על כך, אני לא יכול. כל מה שרציתי זה שהוא ירצה שאבוא לעבוד איתו, לא יותר. אבל הוא לא היה בכלל בכיוון.
בשנה הרביעית לעבודתי בחברה כבר התחלתי להוריד את הציפיות מאבא שלי והחלטתי להשקיע את כל יהבי בפיתוח אותו בית השקעות בו עבדתי, הבנתי שעליי לדאוג להתקדמות שלי כאן וכי עליי להפסיק לשגות בדמיונות שאעבור לעבוד עם אבי.
הפכתי סגן מנהל החברה לאחר שנה נוספת והמשכנו לגדול ולצמוח: ירון, מנהל תיקים ותיק ממני בחברה לחץ את ידי בכל בוקר ואמר לי שהתפתחות החברה לא הייתה מתרחשת בלעדי והראה לי תיק השקעות של אחד הלקוחות שלנו. המנכ”ל לא הפסיק לשבח אותי בכל ישיבה שרק היה יכול, לא פעם כינה אותי אפילו “ילד פלא” וצחק שהגעתי הייתי ילד ועכשיו נשאר רק הפלא. עם הזמן הבנתי שאין זה נורא שאני לא עובד עם אבא, אני נמצא במקום שמוקירים אותי ומוטב שאחבק את הפרגון ואסתכל על מה שיש ולא על מה שאין.
יום הולדת 30 בבית השקעות
זה היה יום הולדת 30 שלי וכמו בכל ערב הייתי במשרד. ישבתי עם ירון שהוא כאמור מנהל תיקים בחברה, עברתי על מספר השקעות בשוק ההון שעשינו בחודש שעבר, על תיק השקעות של הלקוח הכי גדול שלנו ולפתע היה טלפון - זה היה אבא שלי, חשבתי לעצמי שהוא מתקשר לומר לי יום הולדת שמח. ואכן, בתחילת השיחה הוא אכן איחל לי יום הולדת שמח. הוא שאל אותי מדוע אני עובד עד שעות כאלו מאוחרות ביום ההולדת שלי וזרק אליי כי אילו הייתי עובד איתו – זה לא היה קורה, בטח שלא ביום ההולדת.
אני הייתי המום למשמע הרמיזה, אך שמרתי על קור רוח ואמרתי לו שאני חייב לסיים כמה דברים לפני שאני מגיע הביתה, שיש לי עוד תיק השקעות לעבור עליו, עוד כמה השקעות בשוק ההון לבחון ושעד השעה שמונה וחצי ככה אהיה בבית.
כאשר הגעתי הביתה חיכתה לי מעטפה מסתורית לצד עוגת היום הולדת האהובה עליי, שהכינה אמי. בצעדים קטנים וחשדניים הגעתי אל המעטפה, שקט שרר בחדר וכולם הביטו בי בציפייה….
במעטפה היה רשום סכום כסף גדול אבל עדיין לא הבנתי למה התכוון המשורר. אז שאלתי בחשש מה זה הסכום הזה??!!! אבא ענה לי בשקט שזה המשכורת החודשית הראשונית שהוא מציע לי בתור סמנכ”ל בית ההשקעות שלו.