הייד פארק

אנחנו בקיבוץ כבר דור שלישי. כאשר אבא ואימא שלי הגיעו מהגלות, שנים ספורות לפני מלחמת העולם השנייה, הם לא צפו שהקיבוץ שלנו יעבור הפרטה וייגרר אל העולם הקפיטליסטי. אבל זה היה או לסגור את הקיבוץ או להצטרף אל העדר. וזה מה שקרה, מרגע שהקיבוץ הופרט, הכסף התחיל לזרום וסכנת הסגירה נעלמה כלא הייתה.
אנו, בקיבוץ, מנסים לשמור על צביון קיבוצי למרות כל ההתרחשויות האחרונות, ואחד מסימני היכר של הקיבוץ שלנו, זו המקהלה של הקיבוץ, ששמה הוא “מקהלה עליזה”, כמו תוכנית הרדיו שהייתה פעם בימי שבת בבוקר וכמו השיר המפורסם  “מקהלה עליזה”. אנחנו ותיקים כמעט כמו השיר, אותם אנשים כבר 50 שנה מרכיבים את המקהלה, ואפילו אותה מלבישה מקסימה העונה לשם עליזה.

הסיפור שלי הוא סיפור על עליזה המלבישה, פחות על המקהלה. עליזה שלנו היא מלבישה דגולה, תופרת במקצועה שהשכילה להתאים לנו בגדים בכל מצב, ולא משנה אם היו גברים גבוהים במקהלה או נשים גדולות. היא תמיד ידעה למצוא פתרון לבוש שיהלום את כולם, בלי יוצא מן הכלל. עליזה היא המלבישה לא רק של המקהלה שלנו, כי אם גם מתמחה בכל מה שקשור אל הלבשה ילדים. כן יש לה פשוט ידי זהב, חוש אופנה מפותח וטעם משובח.

מה בין בגדי ילדים וערכים סוציאליים?

כאשר ראיתי שהנכדה שלנו מתרחקת מערכי הקיבוץ הסוציאליסטיים ותחת זאת מאמצת ערכים קפיטליסטיים החלטתי לעשות מעשה. החלטתי לצרף אותה אל מקהלת האפרוחים של הקיבוץ, ויהי מה!. אבל ידעתי שאני צריך לפנות אל הערכים שמדברים אליה, לכן לצורך המשימה גייסתי את עליזה המלבישה, שתמיד שמח לעזור לחבר ותיק.

ביקשתי ממנה להראות לי קולקציות בגדי ילדים שהיא הכינה למקהלת האפרוחים של הקיבוץ, והיא הראתה לי מספר רב של קולקציות של בגדים לילדים שהיא הכינה לצורך ההופעות הבאות שלהם. ביקשתי ממנה לבוא עמי אל הנכדה שלי ולהראות לה שעליזה תופרת בגדים יפים לא רק עבור נשים גדולות וזקנים ששרים במקהלת הבוגרים, כי אם גם בגדי ילדים מרהיבים, לצוציקים במקהלת האפרוחים.

חשוב לציין, כי לנכדה שלי יש קול מאוד מאוד יפה, ויהיה זה פספוס אדיר אם היא לא תפתח אותו, ואין דרך נפלאה לעשות כן מאשר להצטרף אל מקהלת האפרוחים הקיבוצית שלנו. הנכדה שלי הביטה בצורה יסודית בקולקציית הלבשה ילדים של עליזה, והתרשמה מאוד מהדגמים שהיא ראתה. הייתי בטוח שזהו, היא מחר מצטרפת למקהלה ומאמצת את כל הערכים אשר אני התחנכתי עליהם. אולם מהר נ=מאוד התחוור לי שנכונה לי עוד דרך ארוכה…

לא התייאשתי והמשכתי לטפטף לנכדתי את עניין המקהלה. היא עדיין סירבה לשמוע על כך, אבל עיניה נדלקו בכל פעם שהסטתי את הנושא אל בגדי ילדים הכל כך יפים שעליזה תופרת. ביקשתי מעליזה לדבר באופן אישי עם הנכדה שלי, והיא אמרה לי שהיא מסכימה. לא האמנתי שנכדה שלי היא זו שבסופו של דבר תגיע אל חדר ההלבשה של עליזה, ביוזמתה.

זה היה אחר הצהריים אביבי, החלטתי לגשת אל עליזה לראות אם היא דיברה עם נכדתי היקרה והסוררת. בעודי מנסה להיכנס אל חדר ההלבשה, שמעתי את קולה של עליזה ואת קולה של נכדתי. עצרתי והצצתי במתרחש. ראיתי את נכדתי עוברת על כול קולקציות הבגדים של עליזה במשך השנים, היא עברה על בגדי נשים גדולות, בגדים לילדים, בגדים לגברים – הן הצעירים והן המבוגרים, והיא הייתה מאוד יסודית.

שמעתי את עליזה משוחחת איתה על בגדי ילדים, על חלומות, על שירה, על חברים, על תפירה ואפילו על בנים. עליזה סיפרה לה על המקהלה העליזה שלנו, על איך שפעם כולנו היינו צעירים ויפים, ואיך עם הזמן היא למדה לתפור בגדים גם עבור נשים גדולות. עליזה סיפרה לנכדתי שהיא תמיד חלמה לפתוח חנות קטנה של הלבשה ילדים ואיך היא אוהבת לעצב בגדים לילדים. שמעתי את הנכדה שלי שואלת את עליזה מדוע לא הגשימה את החלום שלה. ועליזה השיבה שפעם לא היה מקובל לצאת החוצה ולעבוד בעיר הגדולה, והיום היא מרגישה שהיא כבר זקנה מדי בשביל זה.
הנכדה הדעתנית שלי לא ויתרה לעליזה היקרה, ואמרה לה שאף פעם לא מאוחר. היא סיפרה לה שעכשיו יש הרבה חברים בקיבוץ שעובדים בעיר הגדולה והיא מוכנה לעזור לה לפתוח חנות הלבשה ילדים.
עליזה היקרה לא נבהלה ואמרה לה “בואי נעשה עסקה, אני אתחיל לברר מה צריך לעשות כדי לפתוח חנות בגדים לילדים כאן בקיבוץ ואת תבטיחי לי שתצטרפי למקהלת האפרוחים של הקיבוץ, כי שמעתי שיש לך קול נפלא”. הנכדה שלי הושיטה לעליזה את היד, והיה נראה שהן סגרו את העסקה.

עליזה אכן פתחה חנות בגדי ילדים חדשה בקיבוץ, שהכניסה לקיבוץ הרבה מאוד כסף והפכה למותג שכמעט כל אחד מכיר, והנכדה שלי?, הנכדה שלי קיבלה שני תפקידי סולו במקהלת האפרוחים של הקיבוץ…